חגי תשרי בפתח, ועימם צפוי לנו מספר מרשים של מפגשים משפחתיים וחברתיים. בין שלל השיחות סביב שולחן החג, יעלו לא מעט תשבחות של אחד/אחת מבני המשפחה (שלא נדבר על עצמנו) וההישגים יוצאי הדופן בשנה החולפת.
מה המדע חושב על הנושא? ובכן, צפו להפתעה.
בדרך כלל אנחנו חושבים שהדרך הטובה ביותר להרשים מישהו היא לדקלם רשימה של הישגים: זכיה בפרס, קבלת תעודת הצטיינות, לקיחת צוות מכאן לשם, השלמת גיוס וכו'.
מחקר משותף לאוניברסיטאות הרווארד וסטנפורד גילה שלא ההישגים הם שמושכים את תשומת הלב של האחר אלא הפוטנציאל הנתפס.
הפנייה לפוטנציאל (העבודה הקשה של נועה עוד יכולה להביא אותה להצטיינות יתרה) מעוררת עניין רב וקשב של הצד השני שעשוי להיות מתורגם לתגובות חיוביות יותר.
הרעיון הוא שפוטנציאל נושא עימו אי וודאות, וכזאת ממוסגרת באופן חיובי ומסקרן, היא יוצרת משיכה קוגניטיבית יותר מכל אמירה וודאית, מרשימה ככל שתהיה.
שיח פוטנציאל מול שיח הישגים הוא גם שיח פתוח יותר שמזמין את הצד השני להיות שותף במסע מאשר שיח הישגים שאחרי המלמול צפוי לסגור את הצד השני להמשך שיח מפרגן.
ניסויים מצאו את שיח הפוטנציאל אפקטיבי יותר בראיונות עבודה, בשיחות חולין וגיוס לקוחות או משקיעים.
אז בחגי תשרי הקרובים משנים את הריטואל,
מאחל לכולנו שנה של מימוש הפוטנציאל
